כשבני זוג מכפר סבא הגיעו אל המעצבת שיראן סולניק כדי שתעצב את בית ילדותה של אם המשפחה, הם סיפרו לה על תוכנית הווטו שלהם - לכל אחד מבני הזוג הייתה זכות לשלוש הטלות וטו על תכנון הבית. "זה היה גאוני", אומרת סולניק, "אם כי גם כך היה הרבה כבוד אחד לשני במהלך הדרך. הידיעה שכל אחד יכול לקבל זכות וטו על דברים שממש חשובים לו נתנה תחושת רוגע וביטחון לכל הצדדים".
הבית שבו החליטו בני הזוג להשתקע היה בית ישן, שבו גדלה האם. הבית נבנה בשנות ה־80 והיווה חלק משמעותי בסיפור חייהם של בני המשפחה. הוא עמד שומם במשך שני עשורים וכאילו קפא בזמן. "כשבאנו לראות את הבית היו בו עדיין דיסקים משנות ה־90 על השולחן וטלוויזיות ענקיות של פעם", מספרת המעצבת. בני הזוג החליטו להחזיר את הבית לחיים ולהפוך אותו לקן משפחתי מודרני וחמים, אך לשמר משהו מזיכרונות העבר. הקו העיצובי שנבחר הוא סגנון חמים, נעים ומזמין עם תחושה אירופאית, תוך שימוש בחומרים טבעיים, קווים נקיים וצבע עדין. התוצאה היא מרחב שמרגיש גם מחובר לשורשים וגם פתוח ונעים לחיים היומיומיים.
שימור אלמנטים בעלי ערך רגשי
התהליך כלל שיפוץ מלא של הבית, החל בשינוי והחלפת תשתיות וכלה בעיצוב הפנימי, תוך שימור פריטים וקווים בעלי ערך רגשי והיסטורי. הבית, בן 160 מ"ר, בנוי משתי קומות שבכל אחת מהן שני מפלסים. "מפלסים מציעים הפרדה טובה ונוחה בין המשתמשים בבית", אומרת סולניק. "בתחילת העבודה שברנו את הקירות בבית ופתאום החלל נפתח. המטבח היה סגור בתוך כוך, כפי שהיה מקובל בעבר, ובמפלסים העליונים היו חדרים אלכסוניים שלאורך השנים נוצרו במין טלאי על טלאי. אחרי ששברנו את הקירות היה אפשר לשחק עם המבנה בצורה מאווררת יותר. יחד עם זאת, אחרי הרבה מחשבות והתלבטויות הוחלט להשאיר את השימושים השונים במקומות שבהם היו, כי היה בהם היגיון טוב".
אזור האירוח בכניסה מתחבר לחצר, והטלוויזיה הותקנה בו על ציר כך שאפשר לסובב אותה כשיושבים בחוץ. בקומת הביניים הבאה נמצאים המטבח ופינת האוכל - מרכז החיים בבית גם בזמן הארוחות וגם בזמן פעילות יצירה והכנת שיעורים. המפלס השלישי הוא אזור הילדים, שבו יש שני חדרי שינה וחדר משחקים. במפלס האחרון נמצאת סוויטת ההורים ואזור שירות. ההחלטה מובילה לפרטיות מפנקת להורים, אך בקיר שמפריד בין הקומות נפתח ריבוע שמאפשר גם מבט בין הקומות.
14 צפייה בגלריה
גוונים ירוקים עדינים לחלק מהקירות ואמנות מ־INYOO של המעצבת שרון גולן
(צילום: אדווה רז)
"הלקוחה חלמה על בית צבעוני מאוד, עם קירות כתומים ורהיטים ורודים", מספרת סולניק, "ולאחר דיונים הסכימה להוריד את העוצמות. בחרנו בגוונים ירוקים עדינים לחלק מהקירות, וגם פריטי האמנות שנבחרו מ־INYOO, של המעצבת שרון גולן, התאימו מאוד לסגנון של הבית ומעניקים לו כתמים של צבע".
למה בעצם העדפת להוריד את העוצמות?
"אני תמיד בעד איזון. מצד אחד, אם הולכים על צבעים מוגזמים, הם עלולים להימאס מהר מאוד. מצד שני, אני מעודדת אנשים לא לבחור דווקא את האפור והבז' שהיום חזקים מאוד. אני מעדיפה לייצר בסיס רגוע במסגרת של הקירות והרצפה, ולהשאיר את המשחק עם הצבע להלבשה של הבית. קל יותר להחליף עם השנים ריהוט, וילונות וחזיתות של ארונות מאשר רצפה. הסיפור של המטבח מעניין בהקשר הזה. הלקוחה רצתה לשמר את רצפת הטרקוטה הכהה, ובסוף הצבע הזה עבר מהרצפה לדלתות הארונות, וכך החמימות של העיצוב הישן השתמרה בפרשנות מודרנית".
כבית שמבשל ומארח, הפונקציונליות במטבח הייתה חשובה מאוד לבני הזוג. "שניהם לא אוהבים ישיבה גבוהה על אי, ולכן יצרנו משטחי עבודה גדולים ובחרנו שולחן אוכל גדול שפתוח כל הזמן וסביבו בעצם מתרחשים רוב החיים בבית", מסבירה המעצבת.
בני הזוג החליטו להשקיע בחומרי החיפוי המרכזיים כמו פרקט האלון ההולנדי ואריחי החמרה בשירותים, וגם בפריטי הריהוט המרכזיים כמו הספה, שולחן האוכל הגדול והשולחן בחצר. "גם כאן המחשבה הייתה שריהוט איכותי אמנם עולה יותר, אבל אפשר לתחזק אותו וליהנות ממנו לאורך זמן", אומרת סולניק.
בני הזוג השתמשו בזכות הווטו שלהם?
"שיפוץ זה תהליך מורכב, וידוע שבזמן שיפוץ יש הרבה מתחים ועניינים, אבל במקרה הזה הכול היה רגוע. גם ההורים היו מעורבים והגיעו לפגישות, אבל הכול נעשה בצורה מכבדת ונעימה. כנראה זו הסיבה שהיו רק שני מקרים של וטו: האישה הטילה וטו על ריצוף כי היא רצתה פרקט, והבעל הטיל וטו בנושא מערכות החשמל והסאונד. הוא די־ג'יי חובב שחי את תחום המוזיקה, ומערכת הסאונד שרצה בבית היא הרבה מעבר לסטנדרט. אבל לגבי המבנה הכללי של הבית והחלוקה בו - הייתה הסכמה. בסופו של דבר, האם אוכלת באותו אזור שבו אכלה כשהייתה ילדה ומסתכלת החוצה דרך אותם חלונות, כך שמשהו מהקסם של בית הילדות שלה השתמר".
