בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
מהכנסת לשדה הקרב: המאבק לזכויות החיילים הבודדים
כתבת: פארן רז | צילום: ירון ברנר | עורכים: בן שפייר, יונתן דרור
בגיל 17, בעודו נער בצרפת, צפה אילן גבאי בשידורים ממבצע "שומר החומות" וקיבל החלטה שתשנה את חייו. "ראיתי שבארץ יורים טילים על אזרחים, ואמרתי לעצמי שזה המקום שבו אני צריך להיות", הוא משחזר. "החלטתי לעלות ולהתגייס".
האתגרים שעמדו בפניו היו מורכבים. "התגייסתי ללא ידע בעברית", הוא מספר. ההתמודדות ללא רשת תמיכה משפחתית יצרה קשיים נוספים - ממציאת מגורים ועד התמודדות עם בירוקרטיה. "נאלצתי ללמוד להסתדר לבד".
את המשפחה החלופית מצא אילן במרכז לחיילים בודדים לזכרו שלמייקל לוין. "כשהגעתי למרכז בבית הכרם, הייתי שבועיים בלבד בישראל וללא מקום מגורים. הדאגה יצרה לחץ עצום", הוא משתף. "פתאום הרגשתי חיבוק מאנשים שהבינו את המצב, שחוו חוויות דומות, ונרגעתי".
העמותה העניקה לו קהילה וליווי מקצועי. "בנות השירות מארגנות פעילויות והחברים במרכז הופכים למשפחה", הוא מסביר. "כשאין קרובים בארץ, אתה יודע שכאן תמיד תמצא עזרה". בזכות התמיכה הזו, אילן המשיך לשירות מילואים מלא וזכה בתעודת הצטיינות.
המאבק למען החיילים הבודדים
גם בימי שגרה, ההתמודדות של החיילים הבודדים היא מורכבת – וסא"ל במיל' ליאורה רובינשטיין, מנכ"לית המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין, מכירה את האתגרים מקרוב. "רבים אינם נמצאים בהסדרי שכר דירה מסודרים אחרי השירות הסדיר", היא מפרטת. בזמן המלחמה המצב רק החמיר - והחקיקה שקידמה בשיתוף פורום החיילים הבודדים הובילה לשינוי משמעותי בחייהם דרך הרחבת סל ההטבות והתמיכות.
בשנה האחרונה הובילה המנכ"לית, בשיתוף פורום החיילים הבודדים, מאבק עיקש במסדרונות הכנסת, שהפך לחיוני במיוחד עם פרוץ המלחמה. "האתגרים של חיילי המילואים הבודדים הם גדולים מאוד", היא מסבירה. "היציאה למילואים ממושכים החמירה את המצב באופן דרמטי - בעלי דירות לא הסכימו להשכיר למי שמצבם לא יציב, ולרבים לא היה כסף לשכור דירות בתקופה כה מאתגרת".
לדבריה, המצוקה הורגשה גם בתחום התעסוקה: "מעסיקים, בצער רב, לא יכלו להחזיק מילואימניקים שלא ידעו מתי יסיימו את תקופת השירות שלהם, ורבים מחיילי המילואים הבודדים מצאו את עצמם ללא מקור פרנסה".
3 צפייה בגלריה
ליאורה רובינשטיין, מנכ"לית המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
(צילום: ירון ברנר)
מהכנסת לשדה הקרב
המאבק הממושך של רובינשטיין והפורום הניב בחודשים האחרונים הישגים גדולים. "הצלחנו לקדם חקיקה המכירה לראשונה בצרכים הייחודיים של משרתי מילואים בודדים", מספרת רובינשטיין בגאווה. "העברנו תיקון חקיקה שמעניק ימי סידורים ייחודיים לחיילים בודדים במילואים - זמן שהוא קריטי עבורם לניהול ענייניהם האישיים".
בין ההישגים המשמעותיים בזכות המאבק החקיקתי: מסלול ייעודי לסיוע בשכר דירה, תווי קנייה למילואימניקים בודדים, סבסוד טיסות וטיפולים נפשיים, והכפלת הסכום של החזרי הוצאות. בנוסף, צה"ל אימץ לאחרונה הגדרה חדשה למשרתי המילואים הבודדים ועדכן את סל ההטבות והתמיכות עבורם, שייכנסו לתוקף בקרוב.
"ההבנה שחייל בודד שיוצא למילואים זקוק לתמיכה מערכתית חזקה יותר חלחלה סוף-סוף למקבלי ההחלטות", היא מציינת.
אחד האתגרים המשמעותיים ביותר, מדגישה רובינשטיין, הוא המענה הרגשי: "הדבר המרכזי שעלה באופן מאוד משמעותי לחיילי המילואים הבודדים הוא סוגיית הליווי הנפשי. כשחייל יוצא מתקופה ארוכה של שירות עם מורכבויות קשות במיוחד, ולעתים עם פוסט-טראומה, הוא זקוק לרשת תמיכה. מה שאנחנו כישראלים חווינו והכרנו בשירות צבאי ובלחימה, לא דומה כלל לחוויות של חייל שהגיע מחו"ל ועבורו העולם הזה חדש לגמרי".
בעקבות המאבק בכנסת, הוקצו משאבים ייעודיים לתמיכה נפשית בחיילים בודדים במילואים, כולל קווי תמיכה ייחודיים וליווי פסיכולוגי מותאם לצרכיהם.
אילן לקח חלק פעיל במאבק זה, והוא מעיד: "היה חשוב לי להשמיע קול בוועדות הכנסת, לחשוף את הקשיים האמיתיים - בלחימה, בהתנהלות היומיומית, ובאתגרים הבירוקרטיים והכלכליים. פעלתי כדי שהמחוקקים יבינו שהזכויות האלה אינן מותרות, אלא צורך בסיסי עבורנו".
הוא מדגיש את ההשפעה המיידית של ההישגים: "החקיקה החדשה משנה את המציאות היומיומית של מאות משרתים במצבי. ימי הסידורים מאפשרים לנו להתארגן במקום להיאבק במערכת, המענקים הכלכליים נותנים מרחב נשימה בתקופה של חוסר ודאות תעסוקתית, והליווי המקצועי מספק רשת ביטחון למי שחוזר מהלחימה לדירה ריקה".
העזרה הבירוקרטית והנפשית
הקושי של החייל הבודד לא מסתיים בשירות עצמו, מסביר אילן. "כשיוצאים מהבסיס, לא תמיד יודעים למי לפנות. צריך עזרה בהבנת טפסים, בירור לגבי חשבון הבנק, השגת מענקים מהצבא ומימוש זכויות. העובדת הסוציאלית במרכז מייקל לוין סייעה לי באופן משמעותי".
אילן שירת ארבעה חודשים בצפון ולאחר מכן בעזה. "בין סבבי הלחימה, כשיצאתי ליום-יומיים הביתה, הייתי זקוק לעזרה בהשגת תשלומים מביטוח לאומי", הוא מציין. "התמיכה אפשרה לי להתמקד בלחימה".
לצד הפן הבירוקרטי, רובינשטיין מדגישה את הצורך בליווי רגשי. "כשלוחם חוזר אחרי תקופה ממושכת עם חוויות קשות, העומס הנפשי עצום. החוויות שעוברים עולים חדשים בשדה הקרב שונות מאלו של מי שגדלו בישראל".
בתקופת המלחמה, הסיוע הזה הפך לחיוני יותר. "איבדתי חברים בלחימה ב-7 באוקטובר וראיתי את הזוועות שחוללו המחבלים ביישובי העוטף", משתף אילן. "בשדה הקרב אתה חושב, 'אולי לא אחזור'. וכשיש אנשים שתומכים בך מאחור, זה מעניק משמעות עמוקה".
זאת רק ההתחלה: המאבק של החיילים הבודדים
אילן, שהפך לפעיל למען זכויות המשרתים הבודדים, מדגיש: "לוחם ללא עורף משפחתי שיוצא למילואים מתמודד עם קשיים מוכפלים. בעיצומה של מלחמה, כשחוזרים לדירה ריקה, ללא חיבוק של הורה, כשכל התוכניות האישיות נקטעות, הקושי מתעצם".
רובינשטיין מסכמת בתקווה: "אנו מובילים את המאבק להרחבת ההכרה והזכויות. ההישגים עד כה מעודדים, אך זו רק תחילת הדרך. המטרה היא מערכת תמיכה מקיפה שתאפשר לכל משרת ללא עורף משפחתי להתמקד בשליחותו ללא דאגות קיומיות".
במהלך הריאיון, הגיע לבית העמותה בבית הכרם שליח מחברת "זר פור יו" והפתיע את אילן וליאורה עם זר פרחים מכובד כאות הוקרה. "תודה רבה לזר פור יו על הזר ועל התמיכה בחיילים הבודדים במילואים, ריגשתם אותנו מאוד", הגיבה ליאורה בהתרגשות. "התמיכה בחיילים הבודדים במילואים אינה מובנת מאליה, ואנחנו מעריכים כל הכרה בפעילותנו". רגע קטן של הוקרה, המסמל את החיבוק שהעמותה מעניקה מדי יום ללוחמים שבחרו להגן על המדינה רחוק ממשפחתם.
בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
