זו שעתם היפה של אוהדי הכדורגל, שמאז השבת השחורה דאגו שאיש לא ישכח את חבריהם ליציע, וקיבלו בכבוד מלכים את אלה שחזרו מהשבי לאהבתם הספורטיבית: אמילי דמארי ורומי גונן ריגשו על הדשא, יאיר הורן ביקש לראות את האצטדיון הביתי מהמסוק, ואף עין לא נשארה יבשה כשגדי מוזס נופף לקהל. מגרשי הספורט, שבמהותם מדגישים את השוני בין קהלים, הפכו במלחמה למקום שמקדש את שותפות הגורל

סטודנטים שעוזבים את הלימודים. שכירים שלא מוצאים את עצמם בעבודה. בעלים ואבות שיושבים בסלון אבל ליבם שם, עם החבר'ה בגדוד. אחרי שנה וחצי של לחימה, מילואימניקים רבים מתקשים להתחבר מחדש לאזרחות ומעדיפים את הלכידות והמשמעות שמצאו במדים. "אני מוכן לבוא לכל משימה", אומר אחד מהם, "רק אל תבקשו ממני להחזיק שוב את החיים הרגילים שלי"

תמונותיו של לוחם גולני אמיתי אלון ז"ל ממלאות את בית המשפחה, לצד פוסטר של בן–גוריון ובובה של הרצל זו המורשת שמנחילה אמו, סא"ל (במיל') חגית אלון אלחרר, שגדלה בקריית–שמונה עם 17 אחים ואחיות, שירתה 28 שנים בקבע, וממשיכה במילואים גם אחרי נפילת בנה קצינת הלוגיסטיקה שהשתתפה בגיבוש תוכנית הפינוי של תושבי הצפון ("אבא נשאר, אמא לא") ונבחרה להדליק משואה ("לא הציעו, אנחנו בצבא, הודיעו לי"), מעדיפה לדבוק בתקווה: "יש מספיק כאב בארץ, לא צריך להפיץ עוד ממנו" 

זה קרה ביום האחרון של פסח, בצפון הרצועה. בהתחלה היה פיצוץ גדול, אחר כך הבזק אור וכאב חד שפילח את גופה. ואז סמ"ר (במיל') ל' ראתה שהרגל שלה תלויה על גיד. אבל כחובשת קרבית, שכבר נלחמה פנים מול פנים במחבלים ב–7 באוקטובר, היא לא איבדה עשתונות וחילקה לכולם - גם לרופאים בבילינסון - הוראות איך לטפל בה. עכשיו, מי שמוגדרת כאחת הפצועות הקשות במלחמה הזו יודעת שהקרב האמיתי שלה רק מתחיל - ושהיא הולכת לנצח בו. כן, גם עם רגל אחת. ראיון עם גיבורה

יוסי חשב שהוא מגיע לדייט ונמלט מדמם מלינץ' בירושלים, עידן הוכה על ידי שמונה עבריינים שהתנפלו עליו, וי' ספג מחמישה נערים בעיטות ואגרופים. יותר ויותר להט"ב מותקפים בשיטה שהפכה לתופעה: שיחה באפליקציית היכרויות, שמובילה לדייט - שם מחכים לקורבנות כנופיות הומופוביות: "כשהמניע הוא נטו שנאה - רצח עלול להיות רק עניין של זמן. מה בעצם עוצר בעדם?"

ביפיע, שפרעם ועארה, היישובים שבהם מתגוררים הנערים המרואיינים בכתבה זו, הסכנה נוכחת בכל מקום, כל הזמן. מי כמוהם יודע, אחרי שאיבדו את היקר להם מכל לאלימות המשתוללת בחברה הערבית. עכשיו מספרים משתתפי העונה הנוכחית של "סליחה על השאלה" (מכאן 33) בגילוי לב על הזיכרונות מהאחים ומהחברים ששילמו בחייהם, על הטריגרים היומיומיים ועל המחסור בתקווה: "מי שמפגין נגד אלימות - בסוף רוצחים אותו"

בפיגועים, בגביית פרוטקשן וגם בירי בחתונות: מחבלים ועבריינים נהנים מהזמינות של רובי ואקדחי איירסופט, שבמקור נועדו לתחרויות ספורט ואימונים, ומתחת לאף של כולנו הם מסיבים אותם במחרטות לנשק חם שרוצח ישראלים. החשש המיידי: ההסלמה הביטחונית תרחיב את תעשיית הטרור הקטלנית שמגלגלת מיליוני שקלים בשנה

קטינות נזרקו מהבית. אחרות ספגו הטרדות מיניות וסירבו לצאת לרחוב. הייתה גם מי שנאלצה לעבור ניתוח פלסטי לשינוי תווי פניה. צעירה שהתמודדה עם אונס בעברה, סיפרה שמדובר בחוויה קשה אפילו יותר. עדויות הנפגעות, שתמונות וסרטונים שלהן הופצו ברשת, ואנשי רשויות החוק, שנלחמים במפיצי הטלגרם, חושפים את הקלות הבלתי נסבלת של האצבע על סמל השיתוף

הם לא שייכים לאלפיון העליון אבל הם גם לא מהססים להוציא אלפי שקלים על בקבוקים: המכירות של שוק בושמי היוקרה בישראל מזנקות בחדות. יש קבוצות פייסבוק עם עשרות אלפי עוקבים, כוכבי טיקטוק ואפילו ילדים ובני נוער שרוכשים מותגים יקרים כמו "קריד". מלחמה? חטופים? "דווקא בגלל המצב, יש משהו מנחם ופיצוי רגשי בעולם הבשמים", מסבירים המומחים

כולם חושבים ששיחה היא עניין פשוט שבשגרה. האמת היא שמדובר באחת המשימות האנושיות המורכבות, שבמהלכה צריך לקבל אלפי מיקרו-החלטות טובות או רעות. בספרה החדש, TALK, פרופ' אליסון ווד ברוקס מפרטת את ארבעת המרכיבים לניהול שיחה מוצלחת ומדגישה שסמול-טוק הוא משחק מקדים מצוין  

החיים נתנו ליאנה דרום סרטן בחודש השלישי להיריון, אז היא עשתה ממנו ליין הלבשה תחתונה לנשים כרותות שד ושיטה ל"גידול שמחת חיים". גם כשהימים קשים, המרצה המבוקשת שכבשה את טיקטוק ונחשבת ל"אינפלואנסרית שמחה", מתעקשת להמשיך להרים ומציעה לכם 10 טיפים כדי להצטרף אליה. זה כולל טוסט גבנ"צ בעשר וחצי בלילה

איך טיול עם הכלב קשור להנאה מינית? איך יש להגיב לגבר שמסרב להעניק מין אוראלי? ולמה מספר הפעמים שאתם שוכבים בשבוע לא רלוונטי? הסקסולוגית האמריקאית ד"ר אמילי מורס כבר הוגדרה כ"דוקטור רות החדשה". עם צאת ספרה "סקס חכם" בעברית היא מספרת בריאיון איך אפשר לשפר את חיי המין שלנו

"תנסה למצוא חן בעיני אלוהים ואדם", אמר לי מישהו. אלא שזה נהיה קשה. ולא היה בפני מי למצוא חן, מלבד בפני הגורל

המכתבים המצמררים שהשאירו הנופלים מראים שוב איזה דור מופלא צמח כאן

רוב החיים אנחנו סופגים דחיות, ואז הן מפסיקות להגיע. לא בגלל שהשתפרנו; בגלל שהפסקנו לנסות

סיימתי לשתוק מול אלו שקוראים לי ולחבריי מחרבי ישראל