אבישג צ'רחי כבר התרגלה לאירועים נוסח המומולדת ב"הקיץ של אביה". בכל יריד ספרים רומנטיים, או בהשקות של ספרים חדשים שהוציאה, היא קיוותה שאולי גם היא תזכה לכמות של מעריצות כמו עמיתותיה לז'אנר, אבל בסוף הייתה מוצאת את עצמה חותמת לקומץ חברות תומכות. עד שהגיע מהפך הסינדרלה שחיכתה לו. "לפני כמה חודשים הגעתי לאירוע חתימות של ההוצאה שלי, יהלומים, ישבתי לחתום ופתאום הרמתי את הראש וראיתי תור בלי סוף, ואז גם קלטתי שיש מאבטח מאחוריי ומאבטח מלפניי. טירוף", היא מספרת, עדיין לא מאמינה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
איך זה מרגיש כשהחלום מתגשם?
"זו אופוריה וקצירת פירות. עבדתי מאוד קשה במשך שש שנים להגיע לרגע הזה. ניסיתי וניסיתי והיו לי הרבה אכזבות. כבר חשבתי שאני צריכה להפסיק עם הכתיבה, ומהמצב הנמוך הזה הגעתי למאבטחים. תודה לאל שזה הגיע. ברוך השם".
אז כן צ'רחי, אחת מהסופרות המובילות כרגע בתחום הרומן הרומנטי, עם ספרים שמגיעים לראש טבלאות המכירות, היא ילדה טובה רמת חן, בת לעולים מאיראן ומגיל 16 גם דתייה. "התחלתי ללכת לשיעורי תורה עם ילדים מבית הספר וככה זה התחיל. להורים שלי היה מאוד קשה", היא נזכרת, "החלפתי להם את הכלים והכנסתי כל מיני שינויים. יום אחד אבא שלי אמר לי, 'את רוצה שאאמין שאת חוזרת בתשובה? תשמרי נגיעה'. אבא שלי לא בן אדם דתי, אבל הוא נולד באיראן ונדבקה בו השמרנות של השכנים המוסלמים. ומהרגע שהוא אמר לי לשמור נגיעה, אני על זה".
היום היא בת 32, רווקה, עובדת בחברת ביטוח, עדיין גרה אצל ההורים ועדיין שומרת נגיעה. אתם אולי עשויים להרים גבה, אבל לה זה ממש לא מפריע לכתוב על סיפורי אהבה גדולים מהחיים, ולפעמים גם על האופן שבו הם מתממשים במיטה. או במטבח. "צריך להבין שאני לא דתייה מבית. אני יושבת לשיחות עם חברות שמשתפות. אני לא עד כדי כך תמימה שאין לה מושג מה קורה בעולם. אלו דברים שהכרתי הרבה לפני שחזרתי בתשובה. אני ילדת ערוץ ויוה".
"הייתה לי, ועד היום יש לי בעיה עם תכנים מיניים. אם יש ספר שמראש אני יודעת שהוא עם תכנים מפורשים מדי, אני לא אקרא אותו. אם באמצע הספר אני מגלה שיש, אני מדלגת על עמודים, כי זה לא מה שמעניין אותי"
כמו כל הדברים שקורים משמיים, גם לכתיבה צ'רחי הגיעה במקרה, כאשר לפני כעשור נתקלה בפרסומת לספר והסתקרנה. היא קנתה את הספר, קראה את כולו ברצף ואז מיד קראה אותו שוב. "ככה נשאבתי לז'אנר. התחלתי לכתוב ביקורות בקבוצות פייסבוק, ובכל פעם שפירסמתי ביקורת, קיבלתי תגובות שאני חייבת לכתוב בעצמי. אז ניסיתי, וברוך השם שניסיתי".
לא הייתה לך בעיה עם התכנים המיניים כבר כקוראת?
"הייתה לי, ועד היום יש לי. אם יש ספר שמראש אני יודעת שהוא עם תכנים מפורשים מדי, אני לא אקרא אותו. אם באמצע הספר אני מגלה שיש, אני מדלגת על עמודים, כי זה לא מה שמעניין אותי. אני מחפשת את העלילה, את הערך המוסף. ערך מוסף לא מתקיים בחדר מיטות, ערך מוסף מתקיים בתהליך שהדמות עוברת, במה שצילק אותה ובאיך שהיא מתמודדת איתו. אם יש בספר תוספת מוגזמת של סמאט (סצנות מיניות, ת"נ) זה לא מעניין אותי, ולא רק ממקום דתי. אני אוהבת שיש רומנטיקה, אבל לא צריך שזה יהיה יותר מדי מפורט, מה אני צריכה את הקשירה מפה והחבל משם? שיהיה כמו הסדרות הטורקיות - סוגרים את הדלת, למחרת היא יוצאת בהיריון ותביני לבד מה היה".
ובכל זאת, הספרים שלה לא נטולי תיאורים לגמרי, למשל ב"אם זאת מלחמה" היא כתבה: "הוא מושך בשערי ושוב מטה את ראשי לאחור ונושך את צווארי. אני מורידה את רגליי ממותניו והוא נשלף מתוכי, מסתכל עליי מבולבל. אני דוחפת אותו לכיוון המיטה וקורעת ממנו את חולצתו, נותנת לכפתורים לעוף לכל הכיוונים. אני פושטת את שמלתי ותחתוניי וחוזרת לנשק אותו, נופלת איתו על המיטה".
החברות הדתיות שלך יודעות מה את עושה?
"כן. חלק מהן גם קוראות, כי הן יודעות שאצלי אין תכנים מוגזמים. יש לי קהל דתי מאוד גדול. אני גם תמיד מקפידה להכניס דת לספרים. תמיד הגברים יניחו תפילין ויתפללו, תמיד יהיה קידוש ותהיה את המשפחתיות ואת הערכים של הדת. גם בספרים שלי על משפחת פשע יש את העבריינים שלא רוצחים בשבת ולא מעשנים בשבת, כי הסבתא לא מרשה להם. יש לי גיבור שבא מבית דתי ומלמד את הבחורה על פרשות שבוע. מלא רשמו לי שהן למדו דברים חדשים בזכות זה. אני מקבלת עשרות הודעות ביום שאומרות תודה על שאני עושה קידוש השם. היו כאלו שרשמו לי שהן לקחו על עצמן לשמור נגיעה או ללכת בצניעות יום אחד בשבוע, להדליק נרות".
המונח קידוש השם בהקשר הזה עלול לעצבן לא מעט, אבל צ'רחי בכל זאת מתעקשת שאין איתו שום בעיה. "אף פעם לא אמרתי שאני חרדית אדוקה, אמרתי שאני חוזרת בתשובה, וזה הבדל", היא מדגישה. "בתחילת הדרך בדת באמת נפלתי על האנשים הלא-נכונים, שגרמו לי לעשות דברים מתוך פחד. הם למשל אמרו לי שאני צריכה להתלבש בצורה יותר צנועה כי גורל המשפחה שלי תלוי בזה. הם היו מאוד קיצוניים, והגעתי לשלב שכמעט איבדתי את האמונה שלי, שאמרתי 'למה חזרתי בתשובה? מה, אני סתומה?' לקח לי זמן להבין שמשהו לא בסדר. כשרצו להעביר אותי לבית ספר חרדי, החלטתי לחתוך. זו הייתה תקופה שהיה בי כעס על השם, עד שהבנתי שלא כל מי שחובש כיפה הוא באמת חרדי. לפעמים אלו אנשים קיצוניים שהלבוש שלהם גורם לחשוב שהם חרדים, אבל בפנים הם לא. לצערי זה גם מה שמראים בתקשורת וזה משליך על כל המגזר".
אבל גם בלי הביקורת של החרדיות האדוקה, אין לך קושי לכתוב על הנושאים האלו?
"סיפור אהבה יכול גם לרפא כאב. למשל, באחד הספרים שלי הגיבורה עברה אונס והיא מאשימה את עצמה, כמו שאנחנו שומעים הרבה פעמים בחדשות, על קורבנות שמרגישות אשמות ובגלל זה גם לא מתלוננות. הגיבור עוזר לה להבין שהיא לא אשמה, להתלונן ולהקים את החיים מחדש. המון בנות שעברו דברים דומים שלחו לי הודעות".
מה למשל הן כותבות לך?
"תודה על זה שמשמיעים את הקול שלהן. אנחנו רואים את המצב של המדינה. הרבה פעמים מזלזלים בהן, הופכים אותן לאשמות במקום את מי שבאמת אשם, ופתאום בא הספר הזה ואומר להן שהן בסדר ושיש להן זכות להרים את החיים שלהן מחדש. אז להגיד שזה פורנו זה לא מכבד, לא את הספר ולא את מי שעברה דבר כזה".
צ'רחי אולי מפלרטטת בעדינות עם מיניות, אבל כשזה נוגע למציאות הפוליטית בישראל היא הולכת על הארד-קור. חודש לפני אותה שבת באוקטובר, יצא ספרה "עד אחרי הנצח", שמתחיל בתיאור מפורט של אירוע טרור קשה וממשיך עם התמודדות עם השכול. צ'רחי מודה קצת באי-נוחות שסמיכות יציאת הספר למלחמה הובילה לפריצה הגדולה שלה. "בלי להתכוון, כתבתי את המילים שאחר כך עזרו לי אישית וגם לעוד הרבה אחרים להתמודד עם מה שקרה. מתחילת המלחמה קיבלתי הודעות מניצולי נובה, מאנשים שהיו תקועים בקיבוצים, מנשים שהבעלים שלהן במילואים, שהספר עזר להם להחזיר את האמונה. מישהי שבן הזוג שלה נפל בעזה וקראו לו אדיר, כמו לגיבור בספר, כתבה שהספר עזר לה להתמודד עם האובדן. ואם הצלחתי להקל על מישהי אחת - עשיתי את השליחות שלי".
כן? את מרגישה שזו השליחות?
"אני מאמינה שזה משמיים ואני מאמינה שזה גם מברק, בן דוד שלי שנרצח בנובה. השיחה האחרונה שלנו הייתה על הספרים, הוא התגאה בי על הכתיבה. הוא היה כמו אחי הקטן. אני עדיין מתמודדת עם האובדן שלו ואני מרגישה אותו בכל דבר, למשל ההשקה של 'מכאן ועד הנצח' הייתה בחנות מתחת לשער ברק בקניון. כל הזמן יש את הסימנים הקטנים האלה, אז אני יודעת שזה משמיים, שהשם עשה את זה ועכשיו יש שם גם שליח קטן שעוזר".
רומנים אמורים בדרך כלל לספק את האסקפיזם המושלם, אבל אצלך המציאות כל הזמן נוכחת.
"זה מה שהופך את הספרים לישראליים וזה חשוב לי. אני לא יכולה לשנות את המציאות בישראל. במציאות שאני רוצה שתהיה, יש בית מקדש בירושלים וחיים טובים לכולם. כרגע אנחנו לא שם, אז אני כותבת דברים שמתאימים לעכשיו. 'עד אחרי הנצח' מתחיל בפיגוע שמבוסס על מלון פארק בנתניה. בזמנו עוד הייתי ילדה חילונית, ואני זוכרת את התמונות משם, הן נחרתו בי. יש בספר סיפור שמבוסס על הלינץ' ברמאללה. גם התמונה משם אף פעם לא יצאה לי מהראש. זו המציאות של ישראל. אני לא יכולה ליפות אותה ולשקר שהכל מושלם פה. ועדיין, חתמתי את הספר במשפט 'כפרה על ארץ ישראל, כפרה על הבית שלי'. זה הבית שלנו לטוב ולרע, לא פשוט לחיות פה, אבל לאן נלך? צריך להילחם על הבית".
בספרה "מכאן ועד הנצח" בוחרת צ'רחי לגעת באחת הנקודות הכי מדגדגות כרגע, כשהגיבור, מיכאל, מתגייס לצה"ל למורת רוחה של משפחתו החרדית. "העליתי את זה כי כשדברים כואבים ומציקים לי אני פותחת אותם, שאנשים יראו וידברו עליהם. יש לי הוראות קבע לתלמודי תורה, אבל מצד שני, אני חושבת שבן אדם שלא יושב ללמוד וסתם עושה את עצמו, צריך ללכת לצבא, חד-משמעית. כמו שמשה רבנו חילק את העם, על כל אחד שיצא לקרב היה אחד שלמד תורה. עצוב שיש כאלה שלא מתגייסים ולא לומדים וצובעים מגזר שלם".
"אני מאמינה שהזיווג שלי נחתם כבר 40 יום לפני שנולדתי, אז הוא יקבל אותי כמו שאני. ואם תהיה בעיה, אני לא אפסול את האושר שלי בחיים בגלל מקצוע. אולי אני אכתוב למגירה ולא אפרסם"
האידיאל שצ'רחי מציבה לחברה הישראלית - איזון בין לימוד תורה לשירות צבאי - דומה לאידיאל שהיא יוצרת בגיבורי הספרים שלה: גברים מושלמים שמאזנים בין כוח לרגישות. כשאני מציינת שגברים כאלו לא בדיוק מחכים בתור ב-am:pm או משחקים מטקות בחוף הקרוב לבית מגורינו, צ'רחי מתעקשת שהם דווקא כן.
"אני בטוחה שהרף שלי ביחס לגברים עלה מאז שהתחלתי לכתוב - אוי, אני צריכה לזכור שאמא שלי תקרא את זה - אבל אני גם מאוד מחוברת למציאות. ברור לי שאני לא אמצא את השלמות, אבל בסופו של דבר את כותבת את הגבר שהיית רוצה בשבילך ואני חושבת שהוא קיים באמת. בספרים שלי יש אנשים עממיים. יש הרבה ספרים שבהם הגבר הוא סוג של כריסטיאן גריי (מ'חמישים גוונים של אפור'). זה לא אמין שאת באה מאשפתות והוא מולטי-מיליונר. לכן אצלי הם פשוטים, זה השכן ממול, החבר של אחי, הבן דוד של גיסי".
ובכל זאת, יש ביניהם אהבה שקשה לפגוש ביום-יום.
"נכון, אבל אני חושבת שיש גברים שאוהבים ככה, אהבה שהוא מוכן למות בשבילך וגם את מוכנה למות בשבילו. אני גם לא עושה נשים חלשות וכנועות. אנחנו נשים דעתניות, אנחנו ישראליות כמו שצריך".
מה יקרה אם באמת תפגשי את אביר חלומותייך המושלם, והוא יגיד לך שהוא לא מוכן שתכתבי יותר.
"השאלה הזו קיימת בראש, אבל אני מאמינה שהזיווג שלי נחתם כבר 40 יום לפני שנולדתי, אז הוא יקבל אותי כמו שאני. ואם תהיה בעיה, אני לא אפסול את האושר שלי בחיים בגלל מקצוע. אולי אני אכתוב למגירה ולא אפרסם. קודם נגיע לגשר ואז נחצה אותו".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.05.25
