בשיתוף המחנה הישראלי
"איך ישראל תראה בשנת המאה תלויה מאוד בתשובה לשאלה מה הולכת להיות המדיניות של ממשלת ישראל בחודשים ובשנים הקרובות", מסביר פרופסור יניב רוזנאי מנהל משותף במרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן.
"נראה שאם אנחנו ממשיכים באותו מסלול שבו ממשלת ישראל מוליכה אותנו, בוודאי בשנתיים האחרונות, אנחנו נמצא את עצמנו בהידרדרות משמעותית של הדמוקרטיה הליברלית, ככל שאפשר עדיין להגיד שאנחנו דמוקרטיה ליברלית. בחלק מהדירוגים של מדדי הדמוקרטיה העולמיים - ירדנו בדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה שהיא לא ליברלית, או שהיא חצי דמוקרטית, כלומר דמוקרטיה חלקית".
לדבריו, "אם נמשיך באותו כיוון של החלשת מערכת המשפט - השתלטות פוליטית על שומרי סף ובכירים בשירות המדינה והחלשת הייעוץ המשפטי אנחנו נמצא את עצמנו בפוליטיקה קיסרית, עם כוחות פופוליסטיים לאומניים שיובילו את ישראל לא לכיוון של פולין והונגריה אלא לכיוון של טורקיה ואפילו יותר חמור מטורקיה. הכיוון הזה שבו הדת וערכים לאומיים הם אלו ששולטים בזירה, וכוחות שהם כוחות חילוניים ליברלים, יוחלשו, יקטנו כנראה גם יעזבו את הארץ וזאת לא תחזית טובה".
"קשה לדמיין את המקום בעוד 23 שנה, אבל אפשר לדמיין את העתיד בתקווה – ולהתקדם אליו בצעדים מדודים", מסבירה המשפטנית עו"ד נגה רובינשטיין, שותפה במשרד KRB ממובילות "הגלימות השחורות" ובעלת ניסיון של כ-15 שנה בשירות המדינה.
על השאלה איך תיראה הרשות השופטת לאחר שינוי החוק לבחירת שופטים, מדגישה עו"ד רובינשטיין כי "ככל שהחוק החדש יישאר על כנו, עצמאות מערכת המשפט תהיה מונח מן העבר. ייתכן אפילו שכבר לא ילמדו עליו בספרי האזרחות".
לדבריה, "השיפוט הוא מקצוע שמחייב ידע משפטי, יכולות ניתוח גבוהות, כתיבה וכישורים בין-אישיים. איתור שופטים, מועמדים, העומדים בדרישות בלתי מבוטלות אלה הוא מלאכה קשה ורגישה, אך כעת, באופן מדהים, מבהיר המחוקק לוועדה לבחירת שופטים כי שיקולים אלה אינם צריכים עוד לקבל כל משמעות או קדימות, קל וחומר ביחס למועמדים לבית המשפט העליון – הערכאה הגבוהה והחשובה מכולם.
עוד היא מוסיפה כי "החוק יוביל לכך ששופטים בבית המשפט העליון יהיו מזוהים עם הצד הפוליטי שבחר בהם. המשמעות היא פגיעה קשה ביכולת של בג"צ לבקר את החוקיות של פעולות הממשלה. התוצאה תהיה פגיעה קשה בזכויות היסוד של כל אחד מאיתנו. כשהממשלה תדע שאין מי שיכול לבקר החלטות שלה גם אם הן אינן חוקיות, היא תוכל לעשות הכל. בית המשפט גם לא יוכל לפקח על הבחירות ולהבטיח שהן חופשיות ושוויוניות בישראל. זוהי פגיעה קשה בדמוקרטיה".
היא מסבירה עוד כי "החוק מביא לפוליטיזציה מלאה של מערכת בתי המשפט ולביטול אי-התלות השיפוטית שהיא מתחייבת בעבודת השיפוט, נדרשת להפרדת הרשויות, בשלטון החוק ובהגנה על זכויות הפרט. בנוסף, ביטול החברות של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים הוא טעות. נציגי לשכת עורכי הדין שראשיה נבחרו ברוב גדול בהליך דמוקרטי מכירים את המועמדים לתפקידי שפיטה ולקידום, הם פוגשים אותם בעבודתם היומיומיות בבתי המשפט".
פרופסור רוזנאי מחזק את דבריה וטוען: "אנחנו צפויים לראות מערכת משפט שתאבד את העצמאות. בית המשפט יהפוך לגוף לא מקצועי, פוליטי ואף מפלגתי, שבו מינויים ייעשו על בסיס נאמנות פוליטית ולא על בסיס מקצועיות ומשפט. במצב כזה, נקבל לא רק בית משפט מקוטב אידיאולוגי, אלא גוף שמזכיר את הכנסת - רק בקטן. כל מערכת בתי המשפט, מהשלום ועד העליון, תושפע – והכרעות שיפוטיות לא יישענו עוד על שיקולים משפטיים טהורים, אלא על שיקולים פוליטיים".
"האם אנחנו עדיין יהודית ודמוקרטית?"
על השאלה מה יקרה אם הכנסת תשנה את החוק כך שישראל תהפוך למדינה בה היהדות קודמת לדמוקרטיה – ועל מה זה אומר על הזכויות של מי שלא יהודי עונה עו"ד רובינשטיין כי, "לא צריך להמתין לשנת 2048 כדי להבין שהאיזון בין יהדות לדמוקרטיה הופר. כבר היום, בעקבות חוק הלאום, המדיניות הממשלתית בתחום התשתיות, החינוך, הבריאות והביטחון – המדינה אינה באמת דמוקרטית למי שאינו יהודי".
לדבריו של פרופסור רוזנאי, "אם נתחיל להעדיף את הזהות היהודית באופן מוחלט – נפגע לא רק במיעוטים, אלא גם בזכויות של כולנו: נשים, חילונים, להט"בים. מדינה יהודית ודמוקרטית מחייבת חיים בכפיפה אחת".
"לא האמונה תקבע את עתיד המדינה – אלא היכולת לחיות יחד"
אתגרי העתיד כבר כאן ונשאלת השאלה מה תהיה ההשפעה על החיים במדינת ישראל אם רוב האוכלוסייה תהיה חרדית או ערבית ואיך זה ישפיע על החוקים והחיים במדינה. עו"ד רובינשטיין מחדדת את האתגר הזה לשאלה אחת: "האם בעתיד נצליח לחיות ביחד? זה יותר חשוב מהאמונה של כל איש ואישה, המוצא שלו והפרטיקות היומיומית שלו, היא היכולת של כל מי שחי כאן ללמוד, להתפתח, להיות חלק מחברה, להרכיב ביחד חברה סולידרית. אני מאמינה ביכולתו של כל אדם באשר הוא אדם להרגיש קרוב ומחויב לחברה שבה הוא חי. זה תלוי רק בנו, בחינוך שהילדים שלנו יקבלו, בסדרי העדיפויות שנבחרי הציבור יציבו, ובהכרה ששוויון הוא תנאי בלעדיו אין לקיום חברה טובה ובריאה".
"מערכת הצדק זועקת לשופטים – ולא ל'יעילות'"
ייעול מערכת המשפט הוא מטרה חשובה — אבל כשהמהירות הופכת להיות מטרה בעצמה, על חשבון בירור מעמיק של האמת והצדק, מה זה יעשה לצדק האמיתי?
לדבריה של עו"ד רובינשטיין, "משפט צדק לא חי בשלום עם איטיות, עם עינוי דין ועם התמשכות של הליכים. כל אדם שהיה בהליך משפטי או שהקרובים לו היו בהליך משפטי חווה את התסכול שיוצרים הליכים משפטיים ארוכים. תהליכים ארוכים פוגעים גם בכוח ההרתעה ובאמון הציבור במערכת האכיפה. הליכים משפטיים הם לא מהנים. מגיעים אליהם בשעת צורך, מצוקה וכאב. הדברים אמורים על אחת כמה וכמה כשמדובר בהליך פלילי. ללא כוח אדם, בהעדר השקעות לתשתיות והתאמה של המערכת לגידול בהיקף האוכלוסייה בישראל ולריבוי ההליכים המשפטיים בישראל, תחושת התסכול תלך ותגבר. המערכת משוועת לעוד שופטים. אני מקווה ששר המשפטים שמעכב בחירת שופטים במקומות שהאזרחים הכי צריכים אותם, בתי משפט שלום מחוזי בצפון בדרום ובמרכז, יתגבר ויתבגר הרבה לפני 2048".
פרופסור רוזנאי מזהיר מפוליטיזציה שתשבור את אמון הציבור: "מערכת שלא נראית עצמאית – לא נתפסת כמבצעת צדק".
נניח שהכנסת תחולק לשני בתים – האם זה יעזור או יפגע באיזון הכוחות במדינה?
עו"ד רובינשטיין: "בדרך כלל נמצא שני בתים במדינות גדולות ובמדינות בהן קיים מבנה פדראלי. ישראל לא עונה לשני המאפיינים הללו. המטרה בפיצול בתי הפרלמנט היא, אחד - ביזור הכוח הפוליטי כדי ליצור מערך של איזונים ובלמים. מערך שהוא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה. שתיים - הרחבה של 'חכמת הממשל'. התפיסה שלצורך יצירת חקיקה טובה ואיכותית יש צורך בידע רב ושיקול דעת רחב וששני בתי פרלמנט יובילו לתוצרים חקיקתיים איכותיים יותר. המחשבה שלצורך דיונים מעמיקים ומפרים דרוש גוף נוסף על הכנסת שבו שיהיו בו חברים בעלי ניסיון ורוחב אופקים. בצורה זו מושג טיוב של ההליך החקיקתי".
לדבריה, "לצערי, בשנים האחרונות, הכנסת, הריבון, הגוף בו חברים האנשים שהציבור בחר מהווה שלוחה של הממשלה וקיים טשטוש בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת. התהליך החל עוד בתקופת הקורונה, כאשר הפעילות של הכנסת הייתה מוגבלת וחקיקת חירום נחקקה בהיקף רחב, והתעצם במהלך כהונתה של הממשלה הנוכחית. בעבר הקואליציה לא הייתה עושה דברה של הממשלה. הצעות חוק ממשלתיות היו מגיעות לדיונים בכנסת והיה מתקיים שקלא וטריא של חברי הכנסת. כיום מעטים הדיונים בכנסת בהם מתקיים דיון עמוק בהצעות ממשלה, נבחנות חלופות ומוצעים הסדרים אחרים. הכנסת כמעט והתמזגה לתוך הממשלה. בנסיבות בהן הכנסת ממילא חלשה מדי, אין צורך לשכפל גוף חלש וליצור כנסת נוספת".
פרופסור רוזנאי טוען לעומתה כי "המגמה העולמית היא באופן כללי מעבר ממודל של שני בתים לבית אחד. "שני בתים זה אחד המנגנונים שאנחנו מוצאים לפעמים במשטר פרלמנטריים, כי אז כל בית נבחר באופן שונה, מבטא אינטרסים שונים, יכול לעכב חקיקה וזה בהחלט בלם שאני חושב שהוא חסר אצלנו. אני הייתי מגדיל את הכנסת נניח ל-180 ואת ה-60 חברי הכנסת הנוספים הייתי מוסיף בעוד סוג של בית שנבחר לצורך העניין בבחירות אזוריות ויישקף אינטרסים שונים. זה איזשהו מהלך עולה ששווה לחשוב עליו".
אילו ערכים יישארו בלב של ישראל בעוד 25 שנה?
פרופסור רוזנאי טען כי "קודם כל צריך להגיד שגם המונחים של יהודית ודמוקרטית מלווים אותנו כבר למעלה משישים וחמש שנה והם יכולים ללוות אותנו עוד עשרות שנים, אבל גם המונחים האלה אין להם מונחים מדויקים, כלומר - גם הם יכולים להשתנות. המשמעות שאנחנו ניתן למה זה יהודית יכול לקבל משמעות שונה עוד עשרים שנה וגם דמוקרטית ואנחנו רואים את זה בכל זהות חוקתית של כל מדינה איזה שילוב של ערכים שהם יותר אוניברסליים פרטיקולריים שמשתנים לאורך זמן. תמיד יש מתח בין הערכים ויש תזוזות ואז הזהות החוקתית - היא אף פעם לא סטטית היא תמיד משתנה וגם אנחנו צריכים לראות שינויים ביהודית לדמוקרטית בתוך הסיפור הזה".
עו"ד רובינשטיין עונה כי "עבורי הערכים של ישראל הם אלה שהופכים אותנו לחברה אחת. רוב רובו של הציבור הישראלי מאמין בחובתה של המדינה להגן על אזרחיה ותושביה, לנהוג בהם באופן שווה ושואף לסולידריות חברתית. רוב רובו של הציבור נושא בנטל ותורם את חלקו על מנת לממש את הערכים האלה. עכשיו על המדינה למלא את החובות שלה".
"אבל יש גם תקווה – וההתעוררות כבר כאן"
החדשות הטובות לדבריו של פרופסור רוזנאי הן "שזה לא איזשהו כוח עליון שאי אפשר לשלוט בו. זה תלוי בבחירות ובהחלטות ובמעשים של אנשים. גם הציבור הרחב ובעיקר בנבחרי הציבור. אם ישראל תעשה כיוון של חישוב מסלול מחדש. אנחנו יכולים לייצב את המערכת לחזק אותה ולפנות לעתיד שהוא דווקא וורוד יותר מבחינת הדמוקרטיה הליברלית, עתיד שבו אנחנו מחזקים את זכויות היסוד של האדם - שכרגע אנחנו ביחס לדמוקרטיות אחרות בעולם מצויים בנסיגה. זכויות אלמנטריות כמו שוויון, חופש ביטוי, חופש דת, זכויות חברתיות – כלכליות, הזכות לחינוך- בכלל לא זוכות אצלנו לאיזושהי הגנה מפורשת. אז חיזוק מסיבי של זכויות אדם דבר שהוא אפשרי ועיגון של הביקורת השיפוטית של בית המשפט כמו שקיים ב-85% מהמדינות בעולם".
לדבריו פרופ רוזנאי, "עיצוב חוקתי לא יספיק. אם לא נחנך את הדור הבא מהי דמוקרטיה – המוסדות לא יחזיקו מעמד. חינוך הוא תנאי מקדים – ושם כמעט ולא מושקעים משאבים. ספרי האזרחות מלאים בהטיות, חצאי אמיתות, חינוך לאידיאולוגיה. אנחנו חייבים ללמד מהו שוויון, מהו חופש דת, מהו שלטון חוק. אחרת – ניכשל."
עו"ד רובינשטיין מסכמת: "כדי שנגיע ל-2048 כמדינה אחת – הממשלה חייבת לפעול כבר עכשיו. יש עתיד, אבל רק אם נבנה אותו יחד".
בשיתוף המחנה הישראלי
פורסם לראשונה: 13:13, 08.05.25
