בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
המפגש בין נלי וחגית
כתבת: לינוי מסטבוים | צילום: טל שחר | עריכה: חן מרקוביץ'
לפעמים, כל מה שחייל בודד צריך הוא אדם שיאמין בו, ילווה אותו וייעץ לו מול אתגרי החיים. תוכנית המנטורינג לחיילים בודדים של המרכז לזכרו של מייקל לוין הפגישה בין נלי, חיילת בודדה משוחררת וחגית, מנטורית בתוכנית של העמותה. בין השתיים נרקם קשר מיוחד שנמשך גם היום, כחצי שנה לאחר שהסתיימה התוכנית, מתוך ההכרה בחשיבות העצומה של ליווי ותמיכה רגשית עבור חיילים שאין להם עורף משפחתי. במסגרת שבוע גיוס התרומות השנתי של העמותה שוחחנו עם שתיהן על המסע המשותף.
"עזבתי את הבית בגיל 15"
נלי עזבה את הבית בגיל 15, אחרי שאחותה הגדולה עשתה זאת לפניה. היא עברה לפנימייה והתחילה חיים חדשים כחסרת עורף משפחתי. "הייתי צריכה לחפש מקומות להיות בהם, כי לבית לא יכולתי לחזור", היא מספרת. "אז הבנתי כמה זה קשה כשאין לך מישהו שיתמוך בך ויעזור לך".
הדמות שהובילה את נלי להתגייס כלוחמת הייתה אחותה הגדולה, ששירתה באריות הירדן. "היא הייתה מספרת לי על כל מה שהיא עושה ועל המסלול", משחזרת נלי, "ומאותו הרגע הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות - לתרום הכי טוב שאפשר, בתור לוחמת. התגייסתי לפלוגות חילוץ והצלה, גדוד תבור".
"את חוזרת מהטירונות ואת במרתון"
אחד האתגרים הגדולים של חיילים בודדים הוא היעדר המעטפת המשפחתית. "את חוזרת הביתה מהטירונות, ואת לא יכולה לנוח", מסבירה נלי. "את צריכה להתחיל מרתון של בישולים, ניקיונות, כביסות".
זה המקום שבו נכנסת לתמונה עמותת מייקל לוין. העמותה מספקת לחיילים בודדים ארוחות חמות לשבת, מענה לחגים, עזרה בבירוקרטיה ומענים חברתיים. "אחד הדברים שהכי הקלו עליי היה שאני יכולה לבוא למרכז, לקחת אוכל מבושל וחם ולאכול בשבת", מספרת נלי.
למרות ההיצע הרחב של העמותה, בתחילת הדרך נלי לא הייתה מעוניינת בתחילה לקבל עזרה. "הייתה לי התנגדות ממש גדולה", היא מודה. "לא יכולתי לדמיין את זה שאני מקבלת עזרה ומדברת עם מישהו על בסיס קבוע. הייתי בראש של 'אני יכולה לבד, אני לא צריכה גוף חיצוני שיעזור לי'". שלוש שנים אחרי שאחותה התעקשה שתפנה לעמותה, נלי מודה, "אני ממש שמחה שהיא התעקשה איתי, כי אני יודעת כמה זה הקל עליי בזמן השירות הצבאי. הרגשתי שיש לי אוזן קשבת במקרים שלא היה לי עם מי לדבר".
"מבקו"ם לוואקום"
חגית, המנטורית של נלי, מתארת את האתגרים של חיילים בודדים כמעבר "מבקו"ם לוואקום". "הם נתקלים בהמון אתגרים - מה לבחור, מה ללמוד, לאיזה כיוון ללכת. אין להם את המעטפת של הבית החם, אין להם את המשפחה התומכת. לחלקם אין אפילו איפה לגור".
חגית הגיעה לעמותת מייקל לוין בעקבות תוכנית טלוויזיה על חיילים בודדים. "זה נשאר אצלי בפנים", היא מספרת, "וברגע שזה התאפשר מבחינתי, שמחתי מאוד לתרום". דרך תוכנית המנטורינג של העמותה היא פגשה את נלי, "בחורה מקסימה, עם המון עוצמות", היא מעידה.
"הקשר השפיע על המסלול שבחרתי לעצמי בחיים"
"לא הרגשתי שהיא חייבת להיות איתי בגלל שהיא בתוכנית. הרגשתי שהיא כאן כי היא רוצה להיות כאן, והיא אוהבת אותי", מספרת נלי על הקשר שנרקם עם חגית. "אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליה אם אי פעם אצטרך כל ייעוץ בכל מצב. אני פשוט יודעת שהיא שם בשבילי".
חגית, מצדה, מרגישה שהיא עושה מעט. "אני מרגישה שאני עושה דברים טריוויאליים, ונלי מרגישה שזה עולם ומלואו, ואני לא מבינה על מה היא מודה לי. זה בסיסי מבחינתי". אבל עבור נלי, הקשר עם חגית הוא הרבה יותר מבסיסי. "הקשר שלי עם חגית מאוד השפיע על המסלול שבחרתי לעצמי בחיים", היא אומרת בהתרגשות, "התמיכה הכי גדולה שקיבלתי מחגית זו הכוונה מקצועית, ההחלטה מה אני רוצה ללמוד".
בסוף השיחה, חגית פונה לנלי ואומרת לה: "אני סומכת עלייך. אני בטוחה שאת תגשימי את החלומות שלך". נלי, בתגובה, מחבקת אותה בחום. "אני רוצה להגיד לך תודה על הכול. באמת תודה שאת מלווה אותי".
בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
