החברים מופתעים, בני המשפחה מקווים עדיין שהג'וק ייצא להם מהראש - אבל למרות הכול, הם קודם כל גאים.
כ-20 בני נוער מכל רחבי הארץ, יפתחו בשנת הלימודים בקיבוץ יראון שבגבול לבנון, את המחזור הראשון של בית הספר התיכון החקלאי "אדם ואדמה", מבית "השומר החדש" וארגון "הביתה. חוזרים לגליל". התכנית החינוכית נפתחת בשיתוף עם ביה"ס "אנה פרנק" בקיבוץ סאסא, ועם המנהל לחינוך התיישבותי.
3 צפייה בגלריה
התלמידים בבית הספר "אדם ואדמה". "אם תינוק בן שבוע יכול לגור פה - גם אנחנו יכולים"
(צילום: אפי שריר)
הצעירים החלוצים, בני ובנות כיתה י', יעלו צפונה ממש כמו מייסדי הקיבוץ לפני 76 שנים. הם ישלבו עבודה חקלאית לצד לימודים ועשייה חברתית. הצעירים מבקשים להיות חלק מהשיקום ומהצמיחה למרחב, שהיה מפונה מתושביו ותחת אש זה קרוב לשנה וחצי.
"אני רוצה להיות חלק מהתנועה הזאת, שמפתחת את היישובים המפונים מחדש, ויודעת שזו ההזדמנות שלי לצאת מהבועה ואשכרה לעשות משהו משמעותי", סיפרה אור בן זמרה (15) מהיישוב הושעיה. אילי אוסמיו (16) מקריית טבעון אומר כי הרי הגליל העליון "כל כך יפים ומיוחדים. אני רוצה לעשות פה חקלאות ולעזור בשיקום הצפון והקיבוץ הזה ספציפי".
"מספיק אמיצים לבחור במשהו אחר"
התיכון החדש שיוקם בלב הקיבוץ, במבני "עליית הנוער" הנטושים מזה שנים ארוכות, ישלב מסגרת פנימייתית של עבודה יומיומית במטעים ולימודי חקלאות מעשיים ותיאורטיים. "הצורך בחיזוק החקלאות נכון לכל מקום, אבל בגבול הצפון הוא הכי נצרך כיום", מסביר יזהר ברק, מנהל התיכון החדש.
לרשת התיכונים החקלאיים "אדם ואדמה" שישה בתי ספר ברחבי הארץ, שניים מהם הוקמו תוך כדי המלחמה באזור פתחת ניצן ובאשכול שבעוטף. "מה שמייחד את התלמידים שלנו הוא, שהם וההורים שלהם מספיק אמיצים כדי לבחור במשהו אחר. לצאת מהמערכת הרגילה וללמוד במסגרת שונה", אומר ברק.
3 צפייה בגלריה
יזהר ברק, מנהל התיכון החדש. "הצורך בחיזוק החקלאות הכי נצרך כיום בגבול הצפון"
(צילום: אפי שריר)
כל בוקר בתיכון נפתח מעט לפני האור הראשון, כשהתלמידים אחראים להתעורר בעצמם, לאכול פת שחרית ולצאת עם שחר אל החקלאים הממתינים להם במטעים ובכרמים. במשך כחמש שעות יעסקו בעבודות עישוב, נטיעות, גיזום וקטיף, ולקראת צהריים ישובו לקיבוץ למקלחת חפוזה, מנוחה קצרה ולמידה בכיתות.
המטרה: השפעה לטווח ארוך
מי שעומדים מאחורי היוזמה והדחיפה הם אנשי ארגון "הביתה. חוזרים לגליל" - בני האזור שמבקשים להוביל את תנופתו. "אנחנו מבקשים לעשות דברים שיישארו לטווח הארוך, ולא רק שעוזרים בשיקום וביום-יום באתגרי החזרה הביתה", אומר רועי פיאטקה, פעיל הארגון.
הבחירה להביא עשרות בני נוער צעירים לקיבוץ בגבול לבנון רחוקה מלהיות ברורה מאליה, במרחב שבו רק כ-60 אחוזים מתושביו המפונים שבו אליו עד כה.
אילי אוסמיו אמנם לא חושש בעצמו, אבל מספר כי עדיין פועל להשיג את הסכמתם המלאה של הוריו לצעד שבו בחר: "המשפחה שלי לא ממש מתלהבים מזה שבית הספר שלי יהיה בקיבוץ על הגבול, אבל אם תינוק בן שבוע יכול לגור פה, אז גם אני יכול לחיות פה".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.05.25
