לפני מלחמת חרבות ברזל הם היו שבעה אחים ואחיות - יאיר, יואב, יואל, רחל, מירב, הדס ומרדכי. ב-7 באוקטובר, הוקפצו שישה מהם למילואים. שלושה מהם גם נפצעו במהלך השירות.
לפני כתשעה חודשים, ב-16.8.24, נפטר רס"ם (מיל') יואל גולדיטש מאירוע לבבי כשהיה בהפוגה ממילואים פעילים. בן 35 היה במותו.
יואל ז"ל שירת בסדיר כלוחם בחטיבת הנח"ל, ומאז שחרורו בשנת 2012 התייצב למילואים בכל פעם שזימנו אותו. "גם כשאנשים הפסיקו להגיע, גם כשלא היה לו נוח - יואל תמיד היה שם", סיפרו האחים.
יואל נלחם כמילואימניק גם במבצע "צוק איתן". "המחלקה שלו חוותה שם אירוע קשה", מספר האח יאיר, "רק במלחמת 'חרבות ברזל' הוא הבין שסחב איתו טראומה מאז. יום אחרי שנפטר - משרד הביטחון הכיר בו רשמית כפוסט-טראומטי".
"גם כשאנשים הפסיקו להגיע למילואים, גם כשלא היה לו נוח - יואל תמיד היה שם", סיפר האח יאיר, "ב'צוק איתן' המחלקה שלו חוותה אירוע קשה. רק במלחמת 'חרבות ברזל' הוא הבין שסחב איתו טראומה מאז. יום אחרי שנפטר - משרד הביטחון הכיר בו רשמית כפוסט-טראומטי"
האחות הדס מוסיפה: "הוא חזר אחר מאותו מבצע. ההתמודדות הנפשית קשה לא פחות, ולעיתים אף יותר, מהתמודדות עם פציעה פיזית. מי שנמצא במצב הזה חייב להציף גם את הקשיים האלו. לצערנו, עבור יואל זה כבר מאוחר מדי".
"היה מתוסכל שהוא לא במילואים"
גם במלחמת "חרבות ברזל" יואל עבר חוויות קשות. הוא השלים סבב מילואים ראשון והתייצב לסבב שני ברצועת עזה בחודש מאי שעבר. "יואל לא סיפר הרבה", שיתף יאיר, "אבל זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו אומר את המילה 'טיפול'. הוא תיאר דברים נוראיים שראה בשטח אחרי הטבח, חזר מזועזע".
3 צפייה בגלריה
יואל גולדיטש ז"ל. "רק ב'חרבות ברזל' הבין שסחב איתו טראומה מאז"
(צילום: באדיבות המשפחה)
במהלך השירות, בחודש יולי, נפצע יואל בכתף. לאחר בדיקות התברר כי מדובר בקרע בגיד שהצריך מנוחת החלמה. "הוא סבל מכאבים מאוד חזקים", מספרת הדס, "הוא נאלץ להישאר בבית והיה מתוסכל מזה שהוא לא עם החברים שלו במילואים".
כחודש אחרי שנפצע, באופן מפתיע, התמוטט יואל בבית הוריו במושב נוב. "יום לפני כן עוד דיברתי עם יואל בטלפון", אומרת הדס, "הוא אמר לי שהוא מחכה כבר לחזור לחיים שלו, והבהיר שאם יש סבב מילואים נוסף - הוא מתייצב ולא משנה מה".
הדס נפצעה במהלך שירות המילואים שלה מפגיעת כטב"ם בחורפיש ב-5.6.24, תקרית שבה נהרג סמ"ר (מיל') רפאל קאודרס ז"ל.
"חטפתי רסיסים בכל הגוף", היא מספרת, "העצב ביד שמאל נחתך. לפני שלושה חודשים עברתי ניתוח שאני עדיין משתקמת ממנו. יואל עטף אותי במהלך ההתמודדות עם הפציעה. הוא היה מאוד נוכח בחיים שלי בכלל, ובעיקר אחרי שנפצעתי".
"האובדן של יואל דירבן אותי לחזור למדים"
בצל ההתמודדות הקשה עם האובדן האישי, האחים למשפחת גולדיטש בוחרים להמשיך להתייצב לשירות מילואים.
יאיר (44), נשוי ואב לשישה, לוחם במילואים בחטיבת עציוני, השלים כ-230 ימים ובקרוב מתייצב לסבב רביעי; יואב (43), נשוי ואב לחמישה, השלים כ-400 ימים כלוחם בכיתת הכוננות של נוב; יואל ז"ל, כאמור, השלים שני סבבי מילואים ממושכים; מירב (32) היא חלק מכיתת הכוננות של משגב עם ומפקדת פלוגת רפואה במילואים, שעשתה כ-510 ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה; הדס, שמשרתת בחטיבת אלון, השלימה 70 ימים עד שנפצעה ונמצאת כעת בהליך שיקום; מרדכי (27), לוחם בחטיבת אלון, השלים כ-240 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר; היחידה שלא נקראה לשירות היא רחל (39), מורה לחינוך גופני.
3 צפייה בגלריה
האחים לבית משפחת גולדיטש. "לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר על השירות"
(צילום: אביהו שפירא)
"אחותי הדס נפצעה כששירתה בגזרה הצפונית, איבדתי את אחי יואל, ואז אחי מרדכי נפצע בתמרון בלבנון", מספר יאיר, "כבר בשבעה של יואל דיברנו האחים על המשך השירות. היה לנו ברור שגם יואל במקומנו היה ממשיך לעשות מילואים. כל עוד אנחנו יכולים - נמשיך לתרום.
"מה שאנשים מגדירים כנטל, אני קורא לו זכות", הוא מוסיף. "כשחזרתי משירות מילואים, ליוויתי את הבן הבכור שלי לגיוס שלו לחטיבת הצנחנים". יאיר, יש לציין, פטור ממילואים גם מפאת גילו וגם בשל היותו אב לשישה ילדים, אך לא מוותר.
גם הדס חולקת את דעתו. "האובדן של יואל דירבן אותי לחזור למדים", היא מספרת, "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר על השירות. יואל לא ויתר על המילואים גם כשהתמודד עם המון אתגרים וקשיים. יקראו לנו - אנחנו נמשיך להתייצב".
כחודש אחרי שנפצע, באופן מפתיע, התמוטט יואל בבית הוריו במושב נוב. "יום לפני כן עוד דיברתי איתו בטלפון", אומרת הדס, "הוא אמר לי שהוא מחכה כבר לחזור לחיים שלו, והבהיר שאם יש סבב מילואים נוסף - הוא מתייצב ולא משנה מה"
בחודש שעבר השתתפו ארבעה מבין האחים במסע טיפולי בקפריסין, במסגרת תוכנית שמובילים ארגון "ידידי צה"ל" בארה"ב (FIDF) וארגון "יד לבנים". הקבוצה שבה נטלו חלק הייתה מורכבת מאחים ואחיות שהתמודדו עם אובדן כבד, ובמקביל נמצאים בשירות מילואים אינטנסיבי.
"זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת", מספרת הדס, "הייתה תחושה שאנשים שם מבינים אחד את השני גם בלי לדבר, סוג של מרחב מוגן ופתוח".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.05.25
