"כשאני הייתי מפונה אחרי 7 באוקטובר והייתי צריכה דברים - היו המון אנשים שפתחו בפניי את הבית שלהם ונתנו מה שיכלו. עכשיו זה הזמן שלי לתת". כך הסבירה אתמול נריה דוידי (27) משדרות את החלטתה לצאת מדירתה לטובת זוג עם תינוקת מתל-אביב, שנמלט מאימי הטילים מאיראן.
דוידי, מנהלת כפר הסטודנטים "איילים" בשדרות, נולדה וגדלה בעיר ומכירה היטב את החיים תחת ירי רקטות. "ראיתי פרסומים על כך שתנועת 'עתיד לעוטף' פתחה פלטפורמה שמחברת בין אנשים שיש להם ממ"ד, לבין כאלה שאין להם וצריכים", סיפרה.
לא עבר זמן רב מהרגע שבו נרשמה לפלטפורמה, ועד שקיבלה פניה. "אמרו לי שיש זוג מתל אביב עם תינוקת ללא מרחב מוגן בבית, שמחפש דירה עם ממ"ד", היא משחזרת. "השארתי להם את המפתח, סידרתי את הדירה שירגישו בנוח ועברתי לגור אצל ההורים שלי שגרים לא רחוק ממני, ויש להם ממ"ד בבית. שלחתי לזוג כמה סרטונים כדי שיכירו את הדירה, ואם הם צריכים משהו - הם שולחים לי הודעה".
"המינימום שאני יכולה לעשות"
עבור דוידי, זהו צעד טבעי לחלוטין. "אני גרה בשדרות כל חיי", היא מסבירה. "מבחינתי, זה חוסר אונים מטורף להיות בלי מרחב מוגן כשטילים עפים מעל הראש. אם יש לי אפשרות לעזור לאנשים שאין להם מקום מוגן - זה נראה לי המינימום שאני יכולה לעשות.
"שדרות זה מקום שהתמגן במשך שנים, ויש כאן את הבניינים הכי מוגנים שיש. אנחנו חיים במדינה שבה בכל פעם יש אזור אחר שנמצא תחת מתקפה, וכנראה שזו גם הסיבה שאנחנו יודעים איך להסתגל לסיטואציה הזאת".
"כשאני פוניתי מהבית אחרי 7 באוקטובר, והייתי זקוקה לעזרה - היו המון אנשים, בכל הארץ, שפתחו בפניי את הבית שלהם וסייעו לי במה שיכלו. עכשיו זה הזמן שלי לתת בחזרה"
עבור דוידי, המחווה הזאת היא גם דרך להחזיר טובה. היא זוכרת היטב את התקופה שאחרי 7 באוקטובר, כשהיא עצמה הייתה זקוקה לעזרה. "כשאני פוניתי מהבית אחרי הטבח והייתי זקוקה לעזרה - היו המון אנשים, בכל הארץ, שפתחו בפניי את הבית שלהם וסייעו לי במה שיכלו. עכשיו זה הזמן שלי לתת בחזרה".
עיר מקלט
יש משהו אירוני במצב שבו דווקא שדרות, העיר שספגה מטחי רקטות במשך שנים, הופכת כעת למקום המבטח עבור תושבי המרכז. "זה קטע ששדרות הפכה פתאום להיות עיר מקלט", מודה דוידי, ויחד עם זאת מציינת כי היא רואה בכך משהו יפה. "כיף לראות שאנשים כאן ממש רבים על מי יארח. אנחנו עם מדהים".
לגבי משך הזמן שבו תארח את המשפחה, דוידי אומרת: "זה תלוי במצב, כמה שייקח. בינתיים הדירה שלהם. גם אם אצטרך לחזור אליה, אני רואה שאנשים בשדרות רבים על מי יארח".
במבט לעתיד, דוידי מביעה תקווה שהרצון להעניק זה לזו לא יוותר רק לזמנים קשים. "אני מקווה שנדע להיות במצב של פתיחות לב ונתינה גם כשאין לנו טילים מעל הראש", היא אומרת בחיוך.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.06.25
