במהלך מלחמת העולם השנייה, בין כותלי מחנה הריכוז הנאצי דכאו, אסיר יהודי כתב בסתר מסר קצר על פתק, והחביא אותו בתוך כינור שיצר בנסיבות קשות – מסר לעתיד שיישאר חבוי במשך יותר מ-80 שנה. "כלי נגינה ניסיוני, שנבנה בתנאים קשים ללא כלים וחומרים", נכתב בפתק הבלוי. "דכאו. שנת 1941, פרנצ'ישק קמפה".
מקורותיו של הכינור, שנבנה בשנת 1941 בידי פרנצ'שק "פרנץ" קמפה בעת שנכלא בידי הנאצים בדכאו בדרום גרמניה, נותרו לא ידועים במשך עשרות שנים. רק כאשר סוחרי אמנות בהונגריה שלחו את כלי הנגינה לתיקון – לאחר שאחסנו אותו במשך שנים בין סט רהיטים שנרכשו – סיפורו נחשף.
3 צפייה בגלריה
אספני האמנות שנדרה קטונה ותמאס טאלוסי בוחנים את הכינור מדכאו
(צילום: AP Photo / Nikolett Csanyi)
אף שבדיקת הכלי הצביעה בבירור על יוצר מיומן, איש המקצוע שתיקן אותו נדהם מאיכות העץ הירודה ומהכלים הגסים ששימשו לייצורו, שלא תאמו את המיומנות הנדרשת. "אם תסתכלו על הפרופורציות ועל המבנה שלו, תוכלו לראות שזהו כינור מקצועי, שנבנה בידי אדם שהיה בקיא במלאכתו", אמרה שנדרה קטונה, אחת מסוחרות האמנות ההונגריות שגילו את מקורות הכינור, "אבל בחירת העץ הייתה בלתי מובנת לחלוטין".
בעקבות הסתירה הזו, פירק איש המקצוע את הכינור, וחשף את הפתק הנסתר של קמפה – הסבר, אולי אפילו התנצלות, מבונה כינורות מומחה שבגלל המגבלות האכזריות של החזקתו במחנה ריכוז נאלץ לבנות כלי שלא עמד בסטנדרטים שלו.
מחנה דכאו, ליד מינכן, היה מחנה הריכוז הראשון שהוקם בידי הנאצים במרץ 1933. בתחילה הוא שיכן אסירים פוליטיים, אך מאוחר יותר נהפך למודל למחנות אחרים, ונכלאו בו יהודים, צוענים, אנשי דת, הומוסקסואלים ואחרים שהיו קורבנות המשטר הנאצי.
עם הזמן הוא נהפך לאתר של עבודת כפייה, ניסויים רפואיים וענישה אכזרית. הוא נשאר פעיל עד ששוחרר בידי כוחות אמריקניים ב-29 באפריל 1945. ההערכות הן שלפחות 40 אלף איש נספו שם עקב רעב, מחלות, הוצאות להורג או התעללות.
קיימות ראיות רבות לכך שכלי נגינה היו נוכחים במחנות ריכוז ברחבי מרכז אירופה ומזרח אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה. למטרות תעמולה, הנאצים איפשרו ואף עודדו לעיתים קרובות הקמת להקות מוזיקליות, כדי לתת לעולם החיצון רושם שגוי לגבי החיים במחנות.
כל כלי הנגינה שידוע כי שרדו את דכאו נחשבים לכאלה שהובאו על ידי אסירים. "כינור התקווה" של קמפה, כפי שהוא מכונה, הוא הכלי הידוע היחיד שנבנה בפועל בתוך המחנה. לא ידוע כיצד בסופו של דבר הגיע הכינור מדכאו להונגריה, אך קמפה, על פי מסמכים שסופקו לסוחרי האמנות ההונגרים על ידי המוזיאון באתר ההנצחה של דכאו, שרד את השואה וחזר למולדתו פולין כדי להמשיך לייצר כלים, לפני שנפטר ב-1953.
המסמכים מצביעים גם על כך שקמפה היה ידוע לנאצים כיצרן כלי נגינה – דבר שתמאס טאלוסי, אחד מסוחרי האמנות, מאמין שאולי מנע ממנו את גורלם של מיליוני אחרים שנספו במחנות. "קראנו לו 'כינור התקווה' כי אם מישהו נקלע למצב קשה, משימה או אתגר יכולים לעזור לו לעבור הרבה דברים", אמר טאלוסי. "כך אתה לא מתמקד בבעיה, אלא במשימה, ואני חושב שזה עזר ליצרן הכלי הזה לשרוד את מחנה הריכוז".
