סנגוריו של יובל כאהן, ראש המכינה שעליו נגזרו 7 שנות מאסר בגין גרימת מוות ברשלנות של 10 מחניכיו באסון נחל צפית, הגישו היום (רביעי) לבית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע של ריצוי עונש המאסר - בשל הודעה על ערעור שבכוונתם להגיש. הסנגורים גיבשו טבלה ובה 60 פסקי דין המלמדים, לטענתם, כי העונש שגזר בית המשפט על כאהן הוא "חריג בחומרתו". בקרוב יוגש הערעור וההחלטה הסופית בעניינו של כאהן תעבור אל בית המשפט העליון.
הורי החניכים בבית המשפט, לפני כשבועיים
(צילום: הרצל יוסף)
סנגוריו של יובל כאהן - עורכי הדין אורי קורב, סיון רוסו, וד"ר שאול כהן - הגישו הודעת ערעור לבית המשפט העליון, על הרשעתו בגרימת מוות ברשלנות בעניין אסון נחל צפית, וכן על עונש המאסר שהוטל עליו. בעקבות כך, גם הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע מאסרו.
הסנגורים טוענים כי לפי ממצאי הכרעת הדין עצמה, לא היה מקום להרשיע את יובל כאהן ברשלנות. לדבריהם, בית המשפט קבע כי מדובר בטעות בשיקול דעת בנוגע לאופן הבירור שערך כאהן לפני היציאה לטיול - ולא בהתעלמות ממזג האוויר. להפך, כך הם טוענים: כאהן התייעץ עם מומחים ואף הורה לבטל מסלולים מסוימים. בנוסף, בית המשפט קבע כי ההנחיות שכאהן נתן לצוות הטיול לא קוימו - וכי אילו היו מקוימות, האסון היה נמנע.
כאהן, מציינים הסנגורים, לא ידע בזמן אמת שהנחיותיו לא מיושמות. הכרעת הדין אף תיארה אותו כ"מנהל קפדן ורציני, במיוחד בכל הנוגע לבטיחות", וציינה כי ירד לפרטים הקטנים של המסלול שתוכנן. על כן טוענים הסנגורים כי אף שנעשתה טעות, היא אינה עולה לכדי רשלנות - שכן לדבריהם כאהן בירר, נתן הנחיות מתאימות, ולא היה יכול לצפות את הנסיבות שהובילו לאסון.
עו"ד אורי קורב, אחד מסניגוריו של כאהןצילום: חיים הורנשטייןכאהן עתיד כאמור לערער גם על גזר הדין שנפסק לו. סנגוריו טוענים בבקשה כי בית משפט הטיל עונש "החורג באופן קיצוני ובלתי סביר ממדיניות הענישה הנוהגת, אף באירועים רבי נפגעים". כדי לתמוך בטענה זו ערכו כאמור טבלה ובה 60 פסקי דין, שבהם ניתנו עונשים מקלים יותר מזה שקיבל כאהן, על אף שמדובר במקרים דומים. "בקובעו מתחם של 120-80 חודשי מאסר - מתחם שאין לו אח ורע אף לא בפסיקה שהציגה המאשימה - דן בית המשפט את יובל ל- 7 שנות מאסר", כתבו הסנגורים.
בכ-20 פסקי דין שבהם הורשעו אנשי חינוך בעקבות מות תלמידים בטיולים, נגזרו עונשים קלים יחסית - שלא עלו על עבודות שירות. כך גם בעשרות מקרים אחרים שבהם הורשעו גורמים באחריות למוות ברשלנות, כולל בפעילויות ספורט, אימונים בצה"ל ותאונות עבודה. גם באסונות אזרחיים רבי-נפגעים, אף נאשם לא קיבל עונש חמור כמו זה שנגזר על כאהן. כך למשל, באסון ורסאי בירושלים ב-2001, שבו נהרגו 23 בני אדם, נגזר העונש הכבד ביותר על אחד הנאשמים - ארבע שנות מאסר בלבד. דפוס דומה נרשם גם באסונות נוספים, כמו גשר המכביה, קריסת גשר שפירים, פרשת רמדיה ואסון ערד.
לטענת הסנגורים, "בית המשפט התעלם בפועל משורת הנסיבות המקלות שמנה בעצמו, ומפסקי דינו של בית המשפט העליון בעניין גרימת מוות במסגרות חינוכיות". עוד נטען כי "לא ניתן כל משקל של ממש לעובדה שקבע בית המשפט עצמו כי האירוע לא התרחש תוך הפרה של נורמה חוקית, אלא בנסיבות שבהן משרד החינוך לא סיפק נהלי בטיחות למכינות, ואף סירב לאפשר להן שימוש בחדר המצב - ולכן נאלצו המכינות לגבש נהלים עצמאיים ולפעול על פיהם".
ההורים: "7 שנים אנחנו מטורטרים כאן, וזה מה שהם קיבלו?"
לפני כשבועיים, נזכיר, בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר גם שבע שנות מאסר על המנהל החינוכי אביב ברדיצ'ב. גזר הדין נמסר שבע שנים אחרי האסון, שבו נהרגו החניכים בשיטפון במהלך טיול. האסון התרחש באפריל 2018, כשבמהלך טיול גיבוש של המועמדים למכינת בני ציון נפגעו משיטפון בנחל מועמדים למכינה וחניכים, ו-10 מהם נהרגו: עדי רענן, אגם לוי, יעל סדן, אלה אור, צור אלפי, אילן בר שלום, שני שמיר, מעין ברהום, גלי בללי ורומי כהן.
מכתב האישום עלה כי למרות הצטברות התרעות ואזהרות רבות בימים שקדמו לאירוע, ואף בבוקרו של יום הטיול, מפני השיטפונות הצפויים בנחלי הדרום ובאזור שבו תוכנן הטיול, השניים לא ביטלו את הטיול והתעקשו לקיימו. כמה ימים לפני הטיול החליט צוות הגיוס של המכינה לדחות את הטיול למועד מאוחר יותר, אך הנאשם כאהן לא היה מרוצה מהחלטה זו, ובמקום לבטל את הטיול ביקש כי החניכים יביאו ציוד לגשם ויצטיידו ביריעות, אוהלים וביגוד יבש, וכן שלח הודעות מרגיעות בקבוצה המתעלמות מהסכנה הצפויה, ובהן כתב בין היתר כי "מקסימום יראו שיטפון בצאלים, שזה אחלה".
במהלך דיון גזר הדין, השופט הפנה לספר שירים של גלי בללי ז"ל, "אל תקרא לי מלאך" ולשיר שכתבה בשם "לא נפלו עליי השמיים": "באותו יום ארור נפלו השמיים. על גלי, שני, רומי, על מעיין ואילן ועל אלה. וכל כך עצוב וכל כך חבל". אימה של גלי, אתי, אמרה כי הקראת השיר "הגיעה טיפה בהפתעה", והגיבה לעונש: "זה המספר המינימלי שראוי שהם יקבלו. 7 שנים לאור 7 השנים שאנחנו עברנו מאז האסון, מאז ההתנהלות המופקרת שלהם. יש לנו איזו נקודת סגירה של הפרק הזה, של השנים של הנסיעות לבאר שבע. אני מקווה שהם ישבו ויחשבו בבית הסוהר על החלק שלהם ועל האחריות שלהם, שלא נלקחה כל השנים האלה".
איציק אור, אביה של אלה ז"ל, אמר כי "נגזרו יותר מ-10 שנות מאסר למטפלת באילת שהתעללה בתינוקות. להרוג 10 בני נוער? עונש מופחת. אני רוצה משפטן אחד שישכנע אותי שזה ראוי. בעצם בית המשפט אומר, אוקיי, בוא נפתח דלתות לאסון הבא. עצוב מאוד". דורית ברהום, שאיבדה באסון את בתה מעיין ז"ל, אמרה בתגובה: "אנחנו 7 שנים מטורטרים כאן. אנחנו במאסר עולם 7 שנים והם קיבלו 7 שנים. אני מאוכזבת וחושבת שכך כל ההורים. זה לא עונש ראוי מבחינה ערכית, אבל זה מה שיש ואנחנו מכבדים את החוק. אני מקווה שבית המשפט העליון לא יפחית את העונש".
