השר סמוטריץ' הוא חבר הממשלה העיקרי שמציג יעדים ברורים בנוגע לעזה, ולמעשה מוביל אותם, זאת חרף מעמדו הקבוע בסקרים כמי שלא צפוי לעבור את אחוז החסימה בבחירות. הוא משמש "חיל חלוץ" בקביעות שלפיהן המלחמה חשובה יותר משחרור החטופים; כי כיבוש שטח, בלי לסגת ממנו, הוא היעד המרכזי; וכי הכחדת חמאס היא משימה ריאלית. נתניהו ויתר חברי הממשלה מיישרים בהמשך קו ומעניקים תוקף לקביעות האלה, לא פעם באופן עמום.
לכאורה סמוטריץ' מייצג אסטרטגיה המתחרה עם תזות אחרות, ובראשן זו הדורשת להעניק קדימות לעסקה שתאפשר שחרור חטופים על פני קידום מלחמה.
בפועל, דבריו ומעשיו משקפים דבר אחר: חזון אמוני העטוף בכסות של נימוקים אסטרטגיים. היעד המרכזי מבחינת סמוטריץ', כפי שמגולם ב"תוכנית ההכרעה" שפרסם ב–2017, הוא מימוש שלמות הארץ, וקדושת האדמה, שהיא ערך עליון מבחינתו. זה המניע המרכזי העומד מאחורי תביעתו לכיבוש כל הרצועה, המלווה באמירות ברורות לגבי הצורך להחיל ממשל צבאי, לצד רמיזות עבות בנוגע לסיפוח שטחים ולחידוש ההתיישבות באזור.
היעד הזה נשען על שני טיעונים אסטרטגיים, לכאורה, שניתנים להפרכה: הראשון - "הערבים מבינים רק כשלוקחים להם שטח", והשני - "במקומות שבהם הוקמו יישובים נבלם הטרור". בנוסף, מובאות "עובדות" שנועדו לנסוך אופטימיות ולשכנע לגבי הישימות והכדאיות של כיבוש הרצועה: שתוכנית טראמפ לריקון האזור ניתנת למימוש; שאפשר למצוא כוחות מקומיים, בעיקר חמולות, לצורך שליטה ממושכת באזור; ושניתן לקדם דה-רדיקליזציה של הפלסטינים ואף למחוק שאיפות לאומיות.
סמוטריץ' הציג פעמים רבות בפומבי את השקפת עולמו, באופן ששיקף פער ערכי ביחס לרוב החברה הישראלית, לרבות תומכי הקואליציה: למשל הקריאות ל"מחיקת הכפר חווארה"; הטענה שחמאס הוא נכס ושהרשות היא אויב שיש למוטט; ושאזרחי ישראל הערבים נמצאים במדינה "בינתיים". הוא מעיד על דבקותו בדוקטרינת "יהושע בן נון", כלומר חיוב נוכרים להכיר בשליטה היהודית, לגלות או להיאבק בישראל, וככלל מצדד בתפיסת "בגויים לא יתחשב", כלומר חוסר עניין בשיקולים חיצוניים.
לא בכדי מתארים בכירים במפלגתו את הנסיבות שנוצרו בעקבות המלחמה כ"תקופה של נס", והוא עצמו טען לפני כשנה שיש לנצלן כדי לשנות "מתחת לרדאר" את ה-DNA של איו"ש, בעיקר באמצעות עיבוי ההתיישבות, כך שגם אם הממשלה תיפול, לא יתאפשר לממש היפרדות בין שני העמים, קל וחומר להקים מדינה פלסטינית.
נתניהו נדרש לתת תשובות ברורות האם עמדותיו של סמוטריץ' מגלמות גם את חזונו שלו. בראשית המלחמה הוא שלל אפשרות לחידוש ההתיישבות ברצועה, אולם בשנה האחרונה לא התבטא בנושא ושומר על עמימות
נתניהו נדרש לתת תשובות ברורות האם עמדותיו של סמוטריץ' מגלמות גם את חזונו שלו. בראשית המלחמה הוא שלל אפשרות לחידוש ההתיישבות ברצועה, אולם בשנה האחרונה לא התבטא בנושא ושומר על עמימות. בנוסף, מתחייב מענה לשאלות כיצד בדיוק ישוחררו חטופים אם וכאשר תוחרף המערכה, ומהן ההשלכות הדרמטיות של כיבוש כל הרצועה ושהייה ממושכת באזור, למשל העלות הכספית של אספקת צורכי שני מיליון פלסטינים רוויי איבה באזור הרוס לחלוטין, איומים ביטחוניים שיימשכו גם בשלב השליטה (טרור וגרילה), וערעור אפשרי של קשרי ישראל עם העולם הערבי.
יש מי שמנסים לנרמל את רעיון כיבוש הרצועה בטענה שזה האתוס שליווה את הציונות מראשיתה. ואולם בניגוד למערכות 1948, 1956, 1967 או 1982 שבהן נכבשו שטחים תוך כדי עימות צבאי ללא תכנון סדור לשהות בהם לעד, הפעם מדובר במהלך מתוכנן שתכליתו קיבוע נוכחות, לצד "עידוד הגירה" מרצון וכנראה שגם התיישבות. תקיעת היתד הראשון להקמת יישוב יהודי בעזה עלולה גם לסמן תחילת ויכוח מר בתוך ישראל, שחלקים גדולים בה, ייתכן הרוב, לא שותפים לחזון סמוטריץ' שהופך בהדרגה לתוכנית ממשלתית, תוך חתירה להצטייר כיעד קולקטיבי לאומי עם עומק אסטרטגי.
נוכח הטיעון השכיח ולפיו "אסור לסיים את המלחמה כשחמאס על הגדרות", הכרחי לשאול מדוע אפוא ישראל מתירה לאיראן להמשיך בתוכניתה הגרעינית, איום קיומי חמור פי כמה, ולא תקפה אותה מזמן או ממוקדת במיגור היעד הזה
נוכח הטיעון השכיח ולפיו "אסור לסיים את המלחמה כשחמאס על הגדרות", הכרחי לשאול מדוע אפוא ישראל מתירה לאיראן להמשיך בתוכניתה הגרעינית, איום קיומי חמור פי כמה, ולא תקפה אותה מזמן או ממוקדת במיגור היעד הזה. התשובה ממחישה שהמניע העמוק בעזה אינו אסטרטגי אלא אידיאולוגי. הישארות חמאס בעזה אינה הסיוט הגרוע ביותר. ניהול מלחמה מרה בלי קונצנזוס, יעדים ברורים, ואמון של הציבור בהנהגה עלול להיות גרוע בהרבה, ולחולל קרע תקדימי בחברה.
"מרכבות גדעון" - אם יֵצֵא לפועל - אינו "מבצע" אלא מערכה היסטורית שתשנה את חיי הישראלים. הדבר ממחיש כי המלחמה הנוכחית אינה עוד עימות נגד אויבים חיצוניים, אלא מאבק על דיוקנה, אופייה ועתידה של ישראל. התובנה הזו מתבטאת בצורה עזה בדיון הנוקב שהתפרץ לגבי הזיקה בין החרדים למדינה סביב הגיוס לצה"ל, ומן הראוי שיתפתח שיח דומה לגבי יעדיה האסטרטגיים ודיוקנה הגאוגרפי של ישראל, תוך ניתוח השלכות "ההתגלגלות" למציאות של מדינה אחת.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 11.05.25
